הסיורים ללמידת השואה התמקדו עד היום בפולין. צדק רב היה בכך: בפולין הייתה התפוצה היהודית הגדולה ביותר, על אדמתה היו מחנות השמדה, אליה הגיעו יהודים ממדינות שונות ובה הם עברו את עיקר השואה. אולם, השואה התחוללה גם במדינות אחרות, וסיפורים ממקומות שונים מציגים זוויות אחרות של השואה, שאינן דומות לזוויות המוצגות בפולין.

אחד האזורים שסיפור השואה בהם שונה מסיפור השואה בפולין הוא אזור טרנסניסטריה, וזאת מכמה סיבות והיבטים. ראשית, באזור זה היו רציחות שיטתיות כבר בשנת 1941; שנית, באזור זה נרצחו רוב היהודים בשיטות שפותחו כמענה לצורך במקום; שלישית, אל אזור זה נשלחו יהודים ממקומות אחרים כדי למות שם מרעב, ממחלות ומכפור. בין ערי אזור זה, בולטת העיר אודסה – שבה היו חיים יהודיים עשירים ומגוונים, שחלקה בסיפור ההיסטורי של העם היהודי רב, ושבה הפעילו הגרמנים והרומנים צורות רבות של השמדה ושל גירוש.

בחבל ארץ טרנסינסטריה בכלל ובעיר אודסה בפרט, לא נשתמרו עקבות ברורים לאשר התרחש שם בימי השואה. זאת בשל היות האזור אחר המלחמה חלק מברית המועצות הקומוניסטית, וכן בשל העובדה שההשמדה שם התבצעה במקומות קטנים ובהיקף מצומצם. מכון "שם עולם" מקיים סמינרים בסופי שבוע להכרת החיים היהודיים באודסה קודם לשואה ולהכרת סיפורם של יהודי המקום במהלך השואה.

אודסה נכבשה בסוף שנת 1941 על-ידי כוח גרמני וכוח מבצעי רומני. כבר בימים הראשונים לכיבוש, נרצחו כמה אלפי יהודים בירי. בהמשך, רוכזו יהודי אודסה בגטו סלובודקה, ולאחר ימים ספורים הוצאו כעשרים וחמישה אלף יהודים מהגטו. הם הובלו לבית סוהר מקומי, ומשם לטרבוחינה – שם נרצחו.

צוות "שם עולם" הגיע לאודסה כדי להתאים בין הסיפורים ובין ממצאים במקום. הצוות נעזר במדריכה יהודית שרצונה לסייע להם היה עז, אך לא הייתה בידה די אינפורמציה. חברי הצוות יצאו לטרבוחינה, ותושבי המקום שלחו אותם למקום אחר, שם שילמו לאחד מבני המקום דולר אחד, ובתמורה הוא שלח אותם למקום נוסף. הצוות הלך לשלושת המקומות הסמוכים זה לזה. בראשון, הייתה אנדרטה לזכר הנרצחים במקום. בשני, הייתה אנדרטה חדשה – זהה לראשונה. בשלישי, הייתה אנדרטה שתיארה בדרך אמנותית את החיים שנגדעו באבם, אך לא היה בה מלל של ממש לפירוט קורות המקום.

חברי הצוות איתרו מעין מוזיאון יהודי קטן, ששתי זקנות מנהלות אותו וצעירה נוספת עובדת בו – והיא שידעה להפנות אותם לספרים הנמצאים במוזיאון. מהספרים הם דלו נתונים, צירפו אותם זה לזה וכך הבינו את שמבקשות שלוש המצבות לספר. האנדרטה השלישית, האנדרטה של החיים שנגדעו, מנציחה את חמשת אלפי היהודים שנרצחו ביומיים הראשונים לאחר כניסת הגרמנים והרומנים לאודסה. האנדרטה הראשונה, הישנה יותר, עומדת במקום שבו היו צריפי אחסון ענקיים של הצבא. אל צריפים אלו דחסו כעשרים אלף יהודים, ואז העלו אותם באש על יושביהם. הצוות מצא דגם של צריפים אלו באותו מוזיאון נטוש למחצה. האנדרטה השנייה, החדשה יותר, עומדת במקום שאליו פינו את הגופות מהצריפים.

מהספרים, למדו חברי הצוות שימים ספורים לאחר רציחתם של יהודים אלו, הובלו עשרים אלף יהודים נוספים לכפר ששמו דלניק. התברר שיש כמה כפרים בשם זה. חברי הצוות נסעו בין הכפרים עד שהגיעו אל הכפר הנכון. הם נכנסו לבית מרזח שם ושאלו את יושביו אם יש באזור אנדרטאות של יהודים. אחד האנשים טען שיש אנדרטה בשדות ולקח אותם לשם. הייתה כבר שעת לילה, הם נסעו בשבילים בשדות, הגיעו לעיקול בדרך, ופנסי המכונית האירו סלע בשדה שבקצה שלו חרות מגן דוד. על המצבה נכתב שכאן נרצחו יהודים. את המצבה זו, כמו גם מצבות אחרות, הקימו יהודים מיד אחרי המלחמה. על המצבות הם רשמו ביידיש: לא נשכח. גם הסיפור שמצבה זו מביעה התברר: בהתחלה, קשרו מאות יהודים בזוגות והטילו אותם לערוץ נחל זורם. את שאר תשעה-עשר אלף היהודים הכניסו לצריפי ענק. בקירות הצריפים הכינו מראש חרכים לירי. הגרמנים והרומנים ירו במכונות ירייה אל תוך הצריפים, אל אלפי היהודים שהיו בכל אחד מהם.

את שאר יהודי אודסה שלחו ברכבת לעומק טרנסינסטריה. חברי הצוות לא ידעו דבר על מסע זה של יהודי אודסה מלבד העובדה שהיהודים הועלו על הרכבות בתחנת סרטירובוצינה שבאודסה, תחנה לרכבות מסע. כשהגיעו למקום, הם ראו עשרות מסילות תקינות, ובצד צריף עזוב שכנראה שימש בתחנה הישנה. הם התקרבו לצריף ומצאו משמאל לו לוח שיש שעליו נכתב: מכאן הובלו יהודי אודסה, ובסמוך לכיתוב תמונה של רכבת מסע שלה פנים יהודיות ושעל אופני גלגליה צלבי קרס.

בסמינרים היוצאים לאודיסה יש הרחבה על אודסה היהודית שלפני השואה ונחשפים לדמויות של ביאליק, של ז'בוטינסקי, של שלום עליכם ושל אישים נוספים שחיו בעיר זו ופעלו בה.