ולאהל'ה הצחקנית
הרימה את ראשה,
מי שופך עליה חול
לדעת היא רוצה.
פונה אומרת לאהל'ה
לגרמני מעל:
"הי, דוד, מדוע חול תשפוך
לתוך עיניי בכלל?"

געה בצחוק ה"דוד" הלז
ועוד הרבה לשפוך,
אבוי לי, אוי לי על לאה
ועל עיניה זוך!

שלושה עצים את זאת ראו ,
עצים זקופי קומות.
עתה ינידו צמרתם
על בור של עצמות.
הובאו לכאן מתוך העיר
זאטוטים בני-תום,,
והופשטו גופיפיהם
עדי תכלית עורם.

ובור חפור בשביל כולם
חיכה מוכן זה כבר,
ולאהל'ה הקטנטנה
דבר היא לא הבינה.

לא שרף נוטף מן העצים,
דם עלי כל בד.
בני שלי, יונים זכות,
חיים אתם לעד.